Activity

האוניברסיטה הקוסמית מעודדת הסתכלות על המציאות בעיניים פקוחות.

יש המון סיבות להתמלא בתסכול וייאוש כשמסתכלים על העולם בו אנו חיים. אנו חיים בתקופה בה נושאים רבים בחיים שלנו, הכוללניים או הפרטניים, עשויים להיראות חסרי פתרון או מוצא.

הקורונה שערערה את המציאות שהכרנו, עוד פיגוע בארץ ומצב בטחוני לא יציב, עוד מלחמה בעולם, קשיים כלכליים,  משבר האקלים המאיים עלינו  ועל עתידנו ועוד ועוד.

איך שומרים על תקווה במצב כזה?

ובכלל, האם תקווה היא סם הרדמה שמעניק אשליה על עתיד טוב יותר, או סוג של נחמה?

או שהיא באמת יכולה להוביל ליצירת שינוי והשפעה על המציאות בה אנו חיים?

יצאנו לשאול את  לוהאריה,  מייסדת האוניברסיטה הקוסמית, על ההתבוננות על תקווה כמפתח לשינוי, ואיך אפשר לשמר אותה גם בזמנים שנראים קשים ומייאשים. לוהאריה

יצאנו מחוזקים.

מהי תקווה בראי האוניברסיטה הקוסמית?

האוניברסיטה הקוסמית רואה את המושג תקווה כיכולת להתבונן אל מעבר למתרחש במציאות הנתונה. ממש כמו לפתוח חלון בחדר סגור, המאפשר למי שנמצא בחדר לראות את האופק. הידיעה וההכרה בכך שיש אפשרויות נוספות מלבד אלו המתקיימות בתוך החדר הסגור הו האדם נמצא.

תקווה, במהותה, היא יכולת לראות את המציאות בצורה שמתמקדת לא במצב המצוי – אלא במצב הרצוי. לוהאריה זאת גם אם הוא לא נראה כרגע ריאלי או אפשרי.

זוהי בחירה לראות את המצב שמתקיים, בצורה בהירה, גם אם היא כואבת ולא נעימה. עם זאת, ובו זמנית, לא להיות כבולים למה שרואים, אלא לשים את המשקל על הרצון כלפי עתיד טוב יותר.

כלומר, תקווה תסתכל על העתיד בעיניים אופטימיות. האוניברסיטה הקוסמית לא מתוך אסקפיזם או התעלמות מהמציאות, אלא מתוך אמונה בחזון ובערכים שיכולים להפוך את החיים לטובים יותר.

לוהאריה, איך תקווה השפיעה על ההיסטוריה האנושית? לוהאריה

לוהאריה: ההיסטוריה רצופה אירועים בהם אנשים שהחזיקו בתקווה וחזון ליצור שינוי, שינו את פני המציאות באופן דרמטי שנתפס קודם לכן כלא אפשרי.

דברים שנראו לפני 150 שנה כפנטסטיים, כמו זכות הצבעה לנשים או ביטול הפרדה גזעית, נראים היום הגיוניים ובסיסיים. זאת מכיוון שהיו כאלה שהאמינו כי הם אפשריים, נלחמו עבורם ושינו את התודעה הציבורית.

כשמסתכלים על הדברים ברטרוספקטיבה, קיימת הנטייה לייפות את הדברים ו״לדלג״ על שלבים בדרך. לוהאריה בפועל, רבים מאלה שאנו מנציחים היום כאנשים חדורי מטרה, נחושים ובעלי חזון,  לרוב נתפשו בשעתם כ״משוגעים״  שנלחמים מלחמות שווא שסופן כישלון בטוח. 

ההסטוריה רצופה באירועים משמעותיים אשר ללא תקווה לא היו מתקיימים.

נפילת חומת ברלין, מהומות סטונוול שהובילו למאבק למען זכויות להט”ב, והקמת מדינת ישראל הם רק קומץ קטן של אירועים כאלו. המשותף להם הוא שבהם מעטים שהונעו על ידי תקווה סחפו אחריהם רבים. החזון לעולם חופשי יותר, טוב יותר, בטוח יותר ושוויוני יותר, הוביל לשינוי של המציאות.

ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שדרושים מעטים נחושים, דומיננטיים, פרואקטיביים, חדשניים ומלאי תקווה וחזון, על מנת להשפיע על רבים וליצור שינוי. זהו שינוי שאינו מתרחש במוקד אחד היוצר מומנטום רגעי, אלא בריבוי של מוקדים היוצרים יחדיו חציית מסה קריטית. אלו פרטים בודדים העושים פעולות קטנות אשר יחד יוצרות שינוי גדול.

האירועים המתוארים למעלה, ועוד רבים אחרים, לא יכלו להיוולד ללא אלה שהסכימו להסתכל מבעד למציאות הקיימת. לוהאריה הם התמידו בטיפוח של התקווה לעתיד טוב יותר, צודק יותר וערכי יותר, וכך הביאו אותו לידי הגשמה.

גם אל מול מציאות קשה, שנראתה בלתי אפשרית לשינוי, הם בחרו לראות מעבר למצב הקיים. http://www.youtube.com/watch?v=0WGiWTsD_G0 אל מול גיחוך וביטול, לעג ובוז, הם בחרו להאמין שאפשר אחרת. הם בחרו להדהד את תקוותם על אחרים ולפעול למען המימוש שלה, עד שלאט-לאט נוצר סחף ששינה את המציאות.

אז איך יוצרים תקווה בזמנים מאתגרים? ואיך ממנפים אותה לכדי שינוי מעשי? 

לוהאריה, מייסדת האוניברסיטה הקוסמית, מסבירה כי תקווה היא תוצר של תהליך התפתחות

לוהאריה: בתהליך ההתפתחות האישי שקורה באוניברסיטה הקוסמית אנו נחשפים להיבטים חדשים של העצמי. בכך לומדים להעביר יותר סמכות אל העצמי האותנטי ולאפשר לו להוביל את הבחירות השונות בחיי היומיום.

הבחירה הזו מאפשרת להרחיב את שדה הראיה האישי אל מעבר לתפישה אליה התרגלנו. מעבר לכך, זוהי הרחבה גם של תפישת המציאות כפי שהיא מתקיימת באופן רווח בחברה.

במילים אחרות, זו בחירה לחשוב מעבר לקופסה.

הרחבת שדה הראיה, כמוה כפתיחת עוד ועוד חלונות בחדר שהיה סגור. הדבר מאפשר לראות מעבר למה שראינו עד כה ופותח אפשרויות שלא היו בתחום התפישה האישית לפני כן.

ההכרה של כי ניתן לתפוש ולראות מחוץ לקופסה, מעבר לתבנית הרגילה, מאפשרת להיפתח לאפשרויות נוספות. מאפשרת להרחיב בהדרגה את התפישה והתודעה ולהיחשף למשמעויות אשר לא היו מנת חלקנו קודם לכן.

ההכרה כי היישות האנושית אינה מוחלטת או קבועה, מאפשרת להסתגל לתפישה חדשה הרואה בעצמי מהות דינאמית, אשר יכולה גם להשתנות. הדבר יוצר מרחב של תקווה ליצירת שינוי, החלמה ומזור פנימי. זה גם יוצר עירור של ההכרה כי גם מציאות החיים היא דינאמית וניתן להשפיע עליה בכל רגע.

זאת אומרת שאת מדברת על תקווה כאיכות שניתן לעורר אותה בתוכנו?

לוהאריה: כן. כל אחד יכול לפתוח חלונות בתוך חדרי הנפש שלו. להכניס את אור השמש ואוויר צל ולאוורר את העולם הפנימי. כל אחד יכול להיחשף למניפה חדשה של רעיונות ואפשרויות שמפיחים בו תקווה ואופטימיות וגם תחושה חדשה של חיוניות ורצון.

אפשר לראות את זה כתהליך שבו אנחנו  מעוררים את התקווה  ומנפים אותה לתוך החיים שלנו.

זהו תהליך שלו ארבעה שלבים מרכזיים:

השלב הראשון הינו ההכרה כי הדברים אינם מוחלטים, וכי המציאות האישית הינה חלקית. כלומר, ההכרה כי התפישה העצמית ותפישת המציאות מעצבת את החוויה האישית אשר הינה סובייקטיבית. 

אני תמיד אומרת לתלמידים של האוניברסיטה הקוסמית שבתהליך התפתחות וגדילה מהותי לזכור ש״אני לא יודעת את מה שאני לא יודעת״. כלומר, שבכל רגע אני רואה רק את מה שהפנימיות שלי מכילה ומסוגלת לתפוש. עם זאת, אני מודעת לכך שמעבר לזה נמצא מרחב רחב של מציאויות פוטנציאליות שלא נחשפתי אליהן עדיין. http://www.davar1.co.il/spotlight/%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%90%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%a2%d7%95/

ההכרה כי הדברים אינם מוחלטים ושאתם לא יודעים מה שאתם לא יודעים, מובילה לפיגוג תקרת זכוכית. זוהי התרחבות של התפישה והתודעה לקשת אפשרויות חדשה. זוהי הבנה כי גם מה שהיינו רגילים לקטלג כבלתי אפשרי, אינו בהכרח כזה. או במילים אחרות: אפשר אחרת. 

ההבנה הזו מובילה לשלב השני, שבו מתרחבת ההכרה כי ניתן לשנות ולהשפיע. וכי כאינדיבידואל וכקולקטיב יש בידינו כוח רב עוצמה.

השלב הבא שנובע מכך זו הפקה של מרחב פנימי של תקווה – בו ניתן לחוש, להרגיש, לחוות וממש לראות בעיני הדמיון את המציאות המיוחלת. אבל זהו לא השלב האחרון.

אחד הדברים שאנחנו מלמדים בכל הקורסים והתכנים של האוניברסיטה הקוסמית זה את החשיבות של הגישור בין התיאוריה למעשה. אנחנו מדגישים את החיבור בין החזון והערכים לבין הממשות. 

ולכן בשלב הרביעי, אחרי שעוררנו את התקווה, נולד בתוכנו כוח פנימי רענן ואופטימי שאותו אנחנו נרצה למנף באופן פרואקטיבי אל היום יום שלנו.

התקווה מולידה בנו יצירתיות ורעיונות חדשים,  הרגלים, דרכי פעולה חדשות  ואיכויות המאפשרות לנו להסתגל לשינויים החיוביות. התקווה יכולה גם ליצור ולהוביל שינוי בכל רגע.

אז לפי האוניברסיטה הקוסמית, האם תקווה היא סם הרדמה או שבכוחה לשנות מציאות?

לוהאריה: השאלה היא כיצד משתמשים בה.

תקווה פותחת חלון המאפשר הצצה לתרחיש אופטימי יותר של המציאות. החלון הזה פותח את התודעה שלנו ומאפשר לנו לדמיין, להרגיש, להריח ולטעום את המציאות הזו, אך כאן טמון הקאץ׳.

כאשר התקווה מתמקדת ב”לקוות” ש”יהיה טוב” או “יהיה בסדר”, כאשר היא נשארת תיאורטית בלבד, היא עלולה ״להרדים״ ולטשטש.

כאשר תקווה מחוברת לחזון, לערכים ולרצון כלפי העתיד, ומשולבת במוכנות להיות פרואקטיביים עבורם, היא מהווה כוח עצום.

כאשר חלון התקווה נפתח ונוצרת בחירה לנוע, להשתנות, ליישם ולפעול, גם אם בדבר הקטן ביותר – שינוי עצום יכול להתרחש.

הכל מתחיל בלפתוח חלון.

מקור הכתבה:

אתר “את”